ליאור סגל, אימון אישי לחיים

אחד הדברים שלומדים בתהליך של אימון אישי הוא שכדי לאפשר ביצוע של שינוי בחיים, הרי שנדרש לפעמים שינוי בגישה. משמע, שינוי בתפיסה כלפי אמונות ואיך שהדברים בעולם עובדים, איך שהאדם עצמו עובד, ואיך שהוא רואה ותופס את הדברים החיצוניים לו.

ידוע המשל ולפיו כשם שאם נרכיב משקפיים עם עדשות ורודות, נראה את העולם בוורוד, ואם העדשות שחורות, נראה אותו בשחור.

​

הסיבה שהמשל הזה יפה היא מכיוון שהוא לא מספר על כך שהעולם עצמו משתנה, אלא רק איך שהאדם רואה אותו. וכשם ששינוי העדשות משפיע על הראייה, כך שינוי הגישה כלפי המציאות משנה את ההרגשה. כאמור, אין משמעות הדבר שהעולם עצמו משתנה. לא מדובר כאן על "חשיבה חיובית" עיוורת. מה שכן מדובר כאן הוא על שינוי הגישה כלפי אותן הבעיות ואותם הקשיים. אותו העולם רק בלבוש אחר. בזווית ראייה שונה.

​

אם למשל ניקח מקרה ובו חבר אמר או עשה משהו שפגע בנו, יש לנו בעצם שתי אופציות (וחשוב להבין ששתיהן לגיטימיות): להפגע, ולנתק את הקשר עם אותו אדם. אופציה שנייה היא אמנם להפגע, אך לנשום אוויר, ולבחון את הסיטואציה. האם אנו יכולים לנסות להבין את אותו החבר? האם הוא עשה זאת מרוע, או שיש סיבה לגיטימית למעשיו? האם יש מצב שנהגנו בצורה דומה בעבר כלפי מישהו?

​

זוהי דוגמא לשינוי גישה. לא שינינו את המציאות. אנו מכירים בכך שהיה מקרה בעייתי. לא חזרנו אחורה בזמן ושינינו את המציאות הפיזית. לא עשינו את עצמנו עיוורים. הדבר היחיד שהשתנה כאן הוא בעצם שבעצם במקום להתקע על המחשבות בראש שאמרו לנו: "וואי אי אפשר לסמוך על אף אחד", "וואי, כולם נגדי", "וואי, אני שונא את כולם" וכו' וכו' – המשכנו ועברנו למחשבות בסגנון: "אוקיי, היה פה משהו פוגע. יש לי אפשרות להתקע על זה, ויש לי אפשרות לראות מה אני עושה הלאה". בעצם עברנו מגישה של לנסות לתקן את מה שאינו בר תיקון (העבר), ושמנו דגש על ההווה והעתיד. בעצם שאלנו את עצמנו: "מה ייצא לי אם אמשיך להתקע על המחשבה הזו? גם אפגע, וגם אפסיד חבר, כל זה בשביל לצאת צודק? האם זה שווה לי?"

​

אם ענינו לעצמנו שכן, זה שווה – סביר להניח שנפעל בהתאם. ואם לאחר שנשמנו עמוק, ואחרי שנתנו לרגשות קצת להתעמעם, ענינו לעצמנו ש"בעצם זה לא משרת אותי להמשיך להתקע על זה", נוכל לאמץ גישה מעשית יותר ופחות הרסנית לעצמנו. נוכל למשל לדבר עם החבר ולומר לו "דוגרי" מה אנחנו חושבים ולשים גבולות לתקשורת מסוג פוגעני.

אם למשל קבעתם עם חבר לצאת לאנשהו, והוא פגע בכם, אתם יכולים לקחת את זה לכיוון של ביטול היציאה ו"התבחבשות" עצמית, רק כדי לצאת צודקים, ואתם יכולים מאידך לקחת זאת לכיוון של "למה אני צריך להעניש את עצמי בנוסף לכך שנפגעתי?" ופשוט לדבר על כך עם אותו אדם. גם תרוויחו שהעצמתם את עצמכם והפכתם את עצמכם לחזקים יותר, כי לא נפלתם אל הדכדוך, וגם הרווחתם יציאה.

תחשבו על זה.