ליאור סגל, אימון אישי לחיים

כמה פעמים התחלתם לעשות משהו, אך הפסקתם די מהר, כיוון שהייתם עסוקים בהקשבה למחשבות שלכם שאומרות "אבל זה לא מספיק טוב. אבל עוד צריך לתקן פה, להוסיף משהו שם. זה נראה חובבני, אל תעשה צחוק מעצמך." וויתרתם.

כמה פעמים כאלה קרו לכם בחיים? על כמה רצונות ויתרם בגלל המחשבות האלה?

אם למשל רציתם לפתוח איזשהו עסק, והתחלתם כבר לספר על זה לכמה אנשים, ואתם יודעים מה, נלך על הסיפור החיובי לפיו התגובות היו מעודדות. ואז ניגשתם לעבודה, הפשלתם שרוולים, ופתאום המחשבות האלה הרימו ראש: "מה אתה עושה צחוק? אתה לא באמת יודע איך עושים את זה. נתת לאנשים כל כך הרבה תקוות, אבל אתה תצא אידיוט. אז עזוב את זה נו. רד מזה". וירדתם מזה.

מכירים?

גם לי היו את המחשבות האלה. כשרציתי לפתוח את העסק של הקואוצ'ינג ולפרסם סרטונים, המחשבות האלה אמרו לי "אבל הצילום לא מספיק מקצועי, אבל אני לא מסתכל בדיוק למצלמה, אבל לא הכנתי בדיוק מה אני מתכנן לומר, אז בוא נדחה את זה לפעם אחרת, שיהיה צלם מקצועי. עזוב, בוא נרד מזה".

לדבר הזה קוראים "מושלמות". זוהי מגבלה שהאדם שם על עצמו, ולפיה הוא מאמין שאם הוא לא עושה משהו בצורה מושלמת - עדיף שלא יעשה בכלל. כאילו אסור לו לטעות, כי טעות זה רע. טעות זה פאדיחה. אז הוא יורד מהרעיון הזה. ואחר כך עובר לרעיון אחר. אבל גם שם המחשבות האלה קופצות. אז הוא עובר לעוד רעיון, או שמשכנע את עצמו ש"טוב, מחר אני אעשה את זה, כשאהייה מרוכז יותר, ככה זה יצא יותר טוב". ומחר מגיע, ואיתו שוב אותן המחשבות. אז הוא דוחה את זה שוב. ושוב. הוא לא מוכן להכיר בעובדה שאפשר לטעות. אז אם יש אפשרות של טעות, אז בוא נרד מזה.

אבל למה בעצם?

נסו לחשוב על הרצון המקורי שלכם לעשות משהו. מדוע אתם רוצים לעשות את מה שאתם רוצים? כי זה מגשים בכם משהו. אז מה זה משנה אם זה לא ייצא פרפקט? מה זה משנה אם גם תטעו בדרך? האם זו לא טעות שאפשר לתקן אחר כך? אם לא מדובר בחיי אדם, מה הבעיה לאפשר לעצמכם לטעות?
האם בשביל הפחדים האלה, שרובם לא באמת כאלה קריטיים, כי מקסימום תהייה קצת פאדיחה, ואז תתקנו, ולבסוף יהיה לכם מוצר - האם בשביל הפחד מחוסר המושלמות שווה לכם לוותר על הכל ולהשאר בלי שום הגשמה של אותו הרעיון?

אני חושב שאתם יודעים את התשובה.

מושלמות זה בעצם להיות "מלאך", כזה שלא טועה, אך גם כזה שנשאר במקום  - כי הוא פשוט לא עושה. זאת להבדיל מבן אדם, שעושה, ואם הוא טועה הוא לומד מהטעות ומתקן. הוא לא נשאר במקום רק כי הוא מפחד מלהודות בעובדה שהוא בן אדם ולא מכונה משומנת של חוסר טעויות.

נכון שיש מצבים שבהם הכרחי להיות אדם מחושב ביותר, כגון אם אתם בנהיגה, שומרים על הילדים או אם אתם רופאים. אבל האם הדבר נכון בכל תחומי החיים? האם כל דבר שאתם עושים צריך להיות חף מטעויות?

קחו לכם משימה קטנה להשבוע. משהו שרציתם לעשות מזמן, אבל פחדתם שזה לא יצא מושלם או שתעשו פאדיחה. ותעשו צעד קטן, משהו ראשוני בכיוון. תנו לפחד מהטעות או הפאדיחה לעבור בכם, ועשו זאת בכל זאת. משהו קטן. משהו לא מזיק. ותראו מה אתם מרגישים.

כך תוכלו לדעת, בקטנה, איך זה מרגיש להיות בן אדם שמצד אחד אחראי ושקול, אך גם מרשה לעצמו את החופש לפעול לטובת רעיונותיו, ולא מלאך שדורך במקום.

בהצלחה!