ליאור סגל, אימון אישי לחיים

"עזוב, אני כבר לא אהייה צייר. אני לא יכול לעזוב את העבודה". מכירים את המשפט הזה?

פעמים רבות אנו חשים שאנחנו צריכים לוותר על משהו אחד כדי לעשות משהו אחר. למשל, ישנו תחביב מסויים שאנחנו רוצים לפתח, אך אנו עובדים במקום עבודה קבוע, ומפחדים לוותר עליו כדי לעסוק באותו התחביב. מקום העבודה משלם לנו את המשכנתא והתחביב לא. אנו מחזקים לעצמנו בראש את המחשבה שהאופציות הן או להשאר במקום העבודה - או לפתח את התחביב. וזה מכניס אותנו ללחץ, כי מצד אחד אנחנו רוצים להגשים את עצמנו, את הכשרונות שלנו, והם נשארים חבויים בתוכנו ולא יוצאים לפועל, ואנחנו מרגישים פספוס וזה יוצר מתח נפשי. ומצד שני אנחנו מפחדים לעזוב את העבודה וללכת ללמוד משהו אחר או לעסוק בתחביב במשרה מלאה. וזה בעצם יוצר מצב שבו אנחנו זונחים לגמרי את התחביב ושמים אותו במגירת החלומות. חלומות שאיפשהו הבנו שהם יישארו בגדר פנטזיות שלא יתגשמו.

האמנם? 

בואו ננסה רגע לחשוב. האם באמת תמיד הדברים הם "או זה או זה"? או העבודה או התחביב?
האם אין שום דרך לשלב בין הדברים?

נניח שכרגע המצב הוא שאנחנו לא מקדישים בכלל זמן לתחביב, כי ממילא מה הטעם לנסות, כי הרי אני לא נעזוב את העבודה. בואו נחשוב מה יקרה במקום לוותר, ננסה להקדיש שעה אחת בשבוע (אחת! בשבוע!)  שבה נתמקד בתחביב. אתם יודעים מה? חצי שעה (!) בשבוע  שבזמן זה נתמקד בתחביב. נעשה אפילו משהו מאוד קטן במסגרתו. אם למשל אנחנו רוצים לצייר, אולי לא נספיק לצייר את המונה ליזה בשעה אחת בשבוע, אבל השעה הזו תיתן לנו מסגרת שבה נוכל לצייר כמה קווים. התנסות בציור. הנסיון מראה שאפילו הדבר הקטן הזה יגרום לנו למוטיבציה. ייתן לנו איזו תחושה קטנה של הגשמה. 
אולי נלך בשעה הזו בשבוע לחוג ציור?

 אולי נראה סרטון ביוטיוב של 3 דקות, שמלמד אותנו איך מציירים עץ?
אולי אחרי כמה חודשים כאלה, של שעה בשבוע, נדע כבר לצייר תמונה שלמה?
נכון שיהיה לנו את הקול בראש שאומר "כן, אבל מה הטעם, הרי ממילא לא אהייה דה-וינצ'י ולא אצליח לעשות כלום מהשעה הזו, וגם אם אעשה משהו מה זה ייתן, אז בוא נרד מזה". אל תלחמו בקול הזה, נדבר עליו עוד במאמרים אחרים.

תנו לקול הזה לדבר, תנו לו לסיים לדבר, ואז, אחרי שהוא סיים, תקדישו חמש דקות לתחביב. פעם אחת בשבוע.אחרי חמש הדקות, שאלו את עצמכם - מה אתם מרגישים? היה שווה לחמש דקות ללכת כנגד הקול הזה שמעיק עליכם?

רגע. אפילו אם אלה רק חמש דקות, נכון שזה כבר לא מאה אחוז עבודה או מאה אחוז תחביב?
ומה יקרה אם זה יהיה חצי שעה בשבוע? דמיינו מה תוכלו להרגיש. עזבו לרגע את התוצאות. רק תרגישו מה זה עושה לכם.

​

​

בהצלחה!